העובד עצם את עיניו בחוזקה, כמו מנסה להתעורר באמת. קיר הזכוכית הנוצץ שלידו שיקף בציוריות את גורדי השחקים המתנשאים על

אֶת הַמִּלָּה הָרִאשׁוֹנָה אֲנִי רוֹצֶה לְהַנִּיחַ בַּשָּׁמַיִם וּמִתַּחַת לָהּ עוֹד מִלָּה וְעוֹד מִלָּה וְעוֹד מִלָּה עַד שֶׁאַגִּיעַ לָאֲדָמָה וְאֹמַר: זֶה

נְיוּ יוֹרְק כְּבָר אֵינָהּ מְחַיֶּכֶת כָּל כָּךְ, וְתִשְׁרֵי הַקָּרֵב מְבַשֵּׂר אוֹתוֹתָיו – בְּשַׁלֶּכֶת-נְחֹשֶׁת, בְּחֹם שֶׁנִּשְׁכַּח, בִּתְחוּשַׁת הָעַצְבוּת שֶׁל סֵמֶסְטֵר הַסְּתָו.

שְׁלוֹשָׁה יָמִים אָרַזְנוּ בַּיִת אַרְבָּעִים שָׁנָה. הַקִּבּוּץ לָחַץ שֶׁנְּסַיֵּם עַד סוֹף הַחֹדֶשׁ. רוֹקַנּוּ אוֹתוֹ כְּמוֹ קִשּׁוּא לְסִיר מְמֻלָּאִים. עַד שֶׁנִּשְׁאַר

שׁוּב אַתְּ עוֹזֶבֶת בַּיִת הַפֶּרַח הָאָהוּב עָלַיִךְ יִפְרָח כָּעֵת לְיַלְדָּה אַחֶרֶת  אוֹ לְאִישׁ מְשֻׁגָּע שֶׁחַי בְּבַּיִת עֲנָק לְבַדּוֹ

דַּווְקָא בְּשָׁעָה שֶׁאֲנִי הֶעָדִין בְּיוֹתֵר – עוֹלֶה בי כּוֹחַ לִשְׁבֹּר הַכֹּל. שַׁאֲגַת כָּל הַחַיִּים גּוֹעֶשֶׁת בִּי כְּשֶׁאֲנִי הֶעָדִין בְּיוֹתֵר –

בָּלוֹנְדֶמוּ בֶּן הָעֶשֶׂר נֶאֱלַץ לְהַפְסִיק לָלֶכֶת לְבֵית הַסֵּפֶר וְעַתָּה, בַּבְּקָרִים, הוּא עוֹזֵר לִבְנֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ בַּדִּיגִינְג. אַחַר כָּךְ מְמַהֵר הַנַּעַר הַצָּנוּם

כֵּיצַד הִתְחַלְתְּ? בְּבַת אַחַת. מַדּוּעַ? כִּי אִי אֶפְשָׁר אַחֶרֶת. בְּכָל יוֹם? לֹא. מֵאַיִן הָאֹמֶץ? אֲנִי פּוֹחֶדֶת. וְהַהַשְׁרָאָה? מֵהַכֹּל. זֶה כּוֹאֵב?

דעו, הזיקנה תבוא אליכם. הכינו חסכון פנסיוני מבעוד מועד. הכינו זוגיות מתפקדת ומספר ילדים שיבואו לבקר. הכינו ארון תרופות. הכינו

מְכַרְסֶמֶת שְׂרִידֵי שְׁנִיצֵל קַר שֶׁהִשְׁאִירוּ הַיְּלָדִים עִם קֹמֶץ שְׁקֵדִים מֻפְקָר מִלֵּיל אֶמֶשׁ. מְמַחְזֶרֶת שַׂקִּית, בַּקְבּוּק וּנְיָר. לְרֶגַע נֶהֱדָר הוֹפֶכֶת לִגְרֵטָה

בעקבות פיגוע טרור קניון השרון נתניה 18/5/2001 הֶעָשָׁן, שִׁבְרֵי הַזְּכוּכִיּוֹת, דְּמָמָה דַּקָּה הַכּוֹבַע הַמֻּטָּל, עֶגְלַת תִּינוֹק רֵיקָה אֲנָשִׁים, חֶלְקֵי אֲנָשִׁים

הַיּוֹם הִגִּיעוּ עִם כֵּלִים כְּבֵדִים וְהָרְסוּ חֲמִישָּׁה בִּנְיָנִים קְטַנִּים יְשָׁנִים וְיָפִים (אוֹמְרִים שֶׁהָיוּ כְּבָר מַמָּשׁ מְסֻכָּנִים) עַנְנֵי אָבָק לָבָן כִּיסּוּ

לתפור מחדש הַזְּמַן בּוֹ לֹא הִרְגַּשְׁתִּי לֹא טַעַם וְלֹא רֵיחַ תַּם עִם הִשָּׁמַע הַקּוֹלוֹת מֻרְסַת הָעֶלְבּוֹן שֶׁשָּׁלְחָה גְּרוּרוֹת  נִכְרְתָה כְּשֶׁהִתְגַּבְּשׁוּ

בִּמְקוֹם אֵשֶׁת חַיִל מִי יִמְצָא אוֹתִי שֶׁנִּשְׁאַרְתִּי דְּחוּסָה עִם הַקִּישְׁקֶע בְּתוֹךְ הַחַמִּין וְאִמָּא צוֹעֶקֶת לִי בָּרֹאשׁ שֶׁתֵּכֶף שַׁבָּת ועוֹד לֹא